מי השפיע עליך? (תנסה בקיצור)
צמוד לגבול הלבנוני וגם לכפר הערבי הנטוש מלכיה. אבא שלי היה מנגן (ועדיין)
את כל הרפרטואר המקומי שהיה למעשה וריאציות בעברית לשירים ברוסית, על גיטרה,
בכל הזדמנות, בעיקר עם חבריו לשייטת 13 ובקבוקים של 777 הברנדי הזכור לטובה.
אימא שלי לעומת זאת ניגנה פסנתר קלאסי להנאתה הפרטית בעוד שאחיי הגדולים
ניסו לגרד כל אינפורמציה אפשרית בקשר לסצנת הרוקנרול המקומית ובכלל.
אבל אוי, מאחר וחיינו במה שנקרא פרובינציה מסריחה, האינפורמציה הייתה לא משהו.
רק כדי לתת לכם דוגמה שתמחיש את גודל הניתוק, למתנת הבר-מיצוה של אחי הגדול, ערן,
לקחו אותו אבא שלי ודודה שרה לראות הופעה של להקת "אחרית הימים" בתל אביב.
אחרי שיר אחד דודה שרה ברחה החוצה בגלל רמת הווליום. ערן, לעומתה, היה בעננים.
מבחינתי מי שבאמת הביאו לי את הבעיטה בפרצוף היו הביטלס.
מספר תקליטים שהצטברו, ממתנות ימי הולדת, בעיקר האלבום הלבן,
חלחלו לאט אבל בטוח אל מוח האפרוח שלי ושם נשארו לעולמים.
בגיל14 אח שלי אמיר, מעודד מההתעניינות החולנית שלי בביטלס,
התחיל ללמד אותי אקורדים במטרה להשתמש בי כקלידן בהרכב המקומי.
הוא גם נתן לי טיפ בקשר לשירה. הוא הציע לי לצרוח עם התקליטים שאני אוהב,
עד שיתקבל סאונד סביר. על כל זה אני חייב לו הרבה, למרות שאני לא מספיק
אובייקטיבי להגיד אם שיחקנו אותה או ששוב הרעים ניצחו.
תנסה להימנע מכל ההשלכות הפסיכולוגיות ובעיות הסמים שאפיינו את בני דורך, שותפיך
לצרה נפגעי השיטה הבולשביקית, איך כל זה מסתדר עם מוסיקה?
הצפון היה מפוצץ במתנדבים ומתנדבות שבאו לעבוד בקיבוצים מכל חור אפשרי בעולם.
נוסיף עליהם את כל הפריקים מראש-פינה וקדיטה ועליהם את כל הנרקומנים מטבריה,
משיחי השקר מצפת וסתם מאוננים ממטולה. בקיצור זאת הייתה חבורה יפה, אפילו פרקש
היה מופיע פה ושם, היו הרבה מסיבות והרבה להקות רוק, במסיבות אנחנו ניגנו והם רקדו.
באותה תקופה קרו לי שלושה דברים משמעותיים: חליתי במחלה חדשה, בואו נקרא לזה
שפעת פרנק זאפה, פגשתי את הילד הכי שרוט בצפון באותה תקופה, את חגי אשבל וזיינתי.
למרות שטקסטים הייתי כותב כבר מגיל עשר, אני מעדיף לראות בתקופה הזאת בגיל 16-15
את התחלת הכתיבה שלי, כי רק אז זה הפך לאובססיה שמלוה אותי עד היום בעוצמות משתנות.
לחגי, מוסיקאי ומתופף מוכשר וכמו שכבר ציינתי עם צלקת אלכסונית לאורך המוח,
השמעתי ערמה של סקיצות שהקלטתי עם אחי אמיר על 4Track. הוא נידלק והתחלנו
לעבוד ביחד על דברים חדשים. בשלב יותר מאוחר גם הוא התחיל לכתוב עד שלבסוף
מצאנו את עצמנו כותבים יחד, עובדים יחד, עוברים לתל אביב יחד, גרים יחד ומקליטים
את "קפיץ" ו"הזיות האפרוח" יחד. רק מה, נשארנו סטרייטים מה שנכון נכון.
בוא תעשה לנו סקירה קצרה על שאר הפרויקטים. במיוחד הייתי רוצה לדעת
פרטים על הכישלון המוחלט של התקליט undo שיצא בnmc-, שזרקו עליך
כסף בערמות. וגם על הביקורת הקשה שספגת. איך אתה ישן בלילה?
פחות קשה. במשך שנה הקלטנו המון חומר על 4Track. כמו כן הקלטנו שני תקליטים, אחד באנגלית
ואחד בעברית באולפני ויליג'. התקליטים, מכל מיני סיבות שלא ניכנס אליהם,לא יצאו. מה שכן יצא מכל
העניין היה חוזה לתקליט undo"" בחברת nmc ו התקליטון "The village ". מי שמתעניין בפרטים
שיסתכל בקרדיטים. מי שנפגע מהטקסטים, אני מתנצל מראש.
בשנת 1997שיתוף פעולה נוסף עם חגי אשבל ועוד חבר טוב דוד סבן. נכנסים ליום הקלטות, יוצא
התקליטון "פופו" רק שהתקליטון לא יוצא. למה? עצלנות.
שוב מי שמתעניין בפרטים... וגם על הטקסטים קבלו התנצלות...
Mindrops
בשנת 1998 חבר שלי, עו'ד יוחאי חי, נוסע עם חומרים שלי לאירופה בניסיון להשיג חוזה.
התגובות\עצות שקיבלתי דרבנו אותי להקליט בצורה הבסיסית של שירה, קולות ופנדר. זה עבר לי די
מהר, וגם לא עשיתי עם זה כלום.
בסוף 2003 הוצאתי שני תקליטונים עם וידיאו קליפ על כל אחד.
Crazy bone הוא מבחינתי, שיתוף פעולה יוצא דופן עם ערן פורת (זה לא שריטה זה פצע).
הקלטנו אצלי בבית, התארגנו על מלא ציוד אנלוגי ישן, הרבה בזכות עזרתו הרבה של ידידי
ומורה דרכי זאב טנא (תודה, זאביק). כתבנו, הקלטנו וצחקנו. היה אחלה, המשך יבוא.
:Superman לשלישיה הזאת התרגלתי לקרוא היפ-הופ מעליות.
יש כאן שילוב בין מתיקות של נזלת בדבש לקור, ציניות וקומיקס. כזה היה מצב העניינים אצלי בזמן
שכתבתי אותם, אבל היה לי מזל. דדי טל (אין לזה הגדרה במילון), חבר לצרה שלימד אותי על נחישות,
הליכה עד הסוף (לאו דווקא בפרויקט הזה), ריכוז ויותר מכל, אליפות העולם בסאונד. רק מה,
נשארתי לפלף.
נוח לך להשיב עליהן. מאוד נהניתי איתך, בחורצ'יק.
אני הולך עכשיו לכבוש את המדינה, דן. אני הולך להיות כוכב, דן. כולם יראו, אני בטוח..
בטוח בזה, דן.